גמישות מחשבתית במציאות הפרטית
איך מתכוננים פיזית או מנטלית כדי להתמודד יותר טוב עם סיטואציה שגורמת לנו לדחיינות? ואיך ניתן לבצע את הפעולות יותר טוב וליהנות מהדרך?
על זה בדיוק עבדתי עם אלירן (שם בדוי) בן 25 מאזור הצפון, שהגיע אלי לתהליך אימון מנטלי בקליניקה. הוא סיפר כי בעברו היה כדורגלן עם עתיד, ששיחק בקבוצה מהפריפריה, ממנה אף הגיעה לנבחרת ישראל והיה ספורטאי מצטיין. אבל, פציעה טורדנית מנעה ממנו להמשיך בתנופה ולהתבסס כשחקן מוביל גם בבוגרים. כתוצאה מכך, ההידרדרות בביצועים היתה מהירה, ממנה הוא לא הצליח להתרומם ולחזור ליכולות שהיו לו לפני שהתגייס, לכן הרגיש תחושת פספוס כלשהי.
כיום הוא יודע שאם היו לו בעבר את הכלים המנטליים שיש לו בהווה, הוא היה ממצה את הפוטנציאל הטמון בו כשחקן בצורה טובה יותר, אך הוא לא מתחרט על שום החלטה שקיבל, לזה נחזור בהמשך.כדי לנקות את הראש הוא טס עם חברים לטיול הגדול, וכשחזר פרש מפעילות ספורטיבית. אלירן החליט לחפש כיוון אחר בחייו, לחפש את עצמו. במסע המרתק שלו בעולם, הוא הבין כי הוא רוצה לחבר, לשמח ולהעניק רגעים מדהימים לאנשים מסביב העולם, דרך מוזיקה.
כפועל יוצא מכך, בחר ללמוד את הנושא בחו"ל כדי להתפתח בתחום. את הדחיפה לנסות ולהתנסות הוא קיבל בבית שרוחניות היא לא מילה גסה בו. בית שמלא בחום, אהבה, קבלה ותמיכה.
דומה כי הקורונה עשתה לו טוב. מבחינתו היתה זו שנה מעניינת והוא ניצל את הזמן הפנוי (חלת) לקרוא ספרי עיון, לעשות מדיטציות ונסחף לעולם הרוחניות בצורה יותר מעמיקה ממה שהכיר.
זה גרם לו להרגיש חיי, דבר שהכי חסר לו מאז שפרש מפעילות ספורטיבית, אליה חזר באופן קבוע וחובבני כדי להעלות את רמת האושר שלו. יחד עם זה, אלירן לא ידע איך הוא מתקדם לקילומטר הבא שלו, איך הוא מביא את עצמו בפרופורמנס ונכון לעכשיו האתגר הגדול הבא שלו הוא להתפתח בעולם המוזיקה, אבל זה לא קורה בקצב שהוא היה רוצה. למה? כי הוא לא הצליח לסגל לעצמו גמישות מחשבתית.
אלירן מודאג מכך שהוא עלול להתאכזב מתחושת בינוניות ותחושת החמצה. בתכל'ס, מפעם לפעם זה מוביל אותו לדחיינות, וזה פרמטר שמונע ממנו להתקדם כפי שהיה רוצה כדי לעשות עוד קפיצת מדרגה ולהפיק מוזיקה משלו. בנוסף, הוא רוצה לשפר את השיח הפנימי שלו בנוגע למוזיקה ולשים לזה סוף, לסגל לעצמו תגובה מנצחת שתהיה מוכנה לכל תרחיש. למה? כי הוא רוצה לפתח ערך עצמי שלא תלוי בתוצאה, כי הוא מאמין שבכך הוא יוכל לנצח את הדחיינות שצצה לה לפעמים.
וכשצללנו פנימה אל תוך תהליך האימון המנטלי, אלירן הפנים כי הפחד מכישלון מנהל אותו. הוא חשב שהדאגות הן רק אצלו, שאין את זה לאחרים. שהחרדות והלחצים זה הכל אצלו ולא אצל אף אחד אחר.
הרגע הזה, בו הוא הבין שכשהחליט להיות מוסיקאי הוא חתם על חוזה לא רשמי עם עצמו, שיהיה לו גם מזה וגם מעצם היותו כאדם, גרם לתפנית משמעותית אצלו. הרי הוא לא יכול לבנות קריירה ולרצות להיות רק בטוב, כי מה הוא רוצה, להיות רק בחצי של החבילה הטובה? רוצה רק 50% מהעסקה, רוצה רק את ההצלחה בלי האפשרות להיכשל? דווקא מהמקום הזה של לדעת להכיל את האתגרים, את המשברים, את הכישלונות, זו הווינריות האמיתית שלו.
כשאלירן לקח בחשבון שיש לו אפשרות להיכשל וזה בסדר, כי זה חלק מהמשחק, אז הוא הבין גם שאין צורך לדחות דברים ועליו לזרום עם הסיטואציה. הרגע הזה, בו הוא הפנים כי הכישלון האמיתי שלו הוא לא לקום בבוקר של המחרת ולהמשיך לעבוד על ההשתפרות שלו, שם הוא מצא את הגיים צ'יינגר וזה היה הניצחון האמיתי שלו, שמוביל אותו כיום בהצלחה רבה.