חלום טוב או חלום גיהנום?

מה קורה לנו כשאנחנו צריכים לקבל החלטה? איך זה משפיע על שיקול דעתנו? ומיהם האנשים שאנחנו צריכים לצידנו (או שלא) כדי לקבל את הביטחון שאנחנו בכיוון הנכון לעבר החלום הגדול.

היום לפני 14 שנים (21.12.07) יצאתי לדרך חדשה עם חזון, אג'נדה והרבה מוטיבציה, כשהוצאתי לאור את הגיליון הראשון של עיתון "כוכב יזרעאל". עם יד על הלב, ציון דרך משמעותי ועם מלא פרפרים בבטן לאור אי הוודאות האם המהלך אותו עשיתי יצליח, וזה מה שיוביל אותי למקום טוב יותר בחיי. הרגע הזה, בו אתה יוצא מעולם השכירים ונכנס לעולם העצמאים הוא מאוד משמעותי בכל קנה מידה, לכן גם עבורי הוא היה כזה, במיוחד לאור העובדה שבמשך 18 שנים עבדתי כשכיר במקום עבודה אחד, מקום שהיה אזור הנוחות שלי, ללא ספק. 

"חלימה היא התפקוד העיקרי של התודעה, והתודעה חולמת 24 שעות ביממה. היא חולמת כשהמח ער, והיא חולמת גם כשהמח ישן. ההבדל הוא, שכאשר המח ער קיימת מסגרת גשמית שגורמת לנו לראות ולקלוט דברים באופן לינארי. כשאנו נרדמים, מסגרת זו אינה קיימת, והחלום נוטה להשתנות ללא הרף", כתב דון מיגל רואיס בספרו "ארבע ההסכמות", אליו נחזור בהמשך.

בתכל'ס, לכל אחד מאיתנו יש חלום, אין ספק. אני יכול לומר בפה מלא שהגשמתי אותו. אמנם זה לקח הרבה שנים עד שמגירת החלומות שלי נפתחה ותוכנית הפעולה שהיתה מונחת שם יצאה לדרכה, אבל כשזה קרה, לא היה מי שיעצור אותי. כפועל יוצא כך, במשך עשור הוצאתי לאור עיתונים, מגזינים, קטלוגים, חוברות ועוד אינספור פעולות עסקיות, שלימים גרמו לכך שמעבר לכך שנתתי מעל 100% לתפקיד שלי, גם נתתי לתפקיד שלי להיות מעל 100% מחיי. 

במבט לאחור, זה ככל הנראה מה שהכריע אותי מבחינה מנטלית, כי לא ידעתי לווסת את הלחץ באופן מיטבי, מה שהוביל אותי לחלות במחלה קשה ולהיאבק על חיי תקופה ממושכת בבית החולים ובבית לצד משפחתי התומכת והאוהבת.ובחזרה לדון מיגל רואיס, הנוירוכירוג שנולד למשפחה של מרפאים והתחנך באזור הכפרי של מקסיקו בידי אם שהיתה קוּראנדה (מרפאה) וסב שהיה נגואל (שמאן), שכתב בספרו על ההסכם הראשון שאנחנו עושים עם עצמנו, והוא לשמור על טוהר המילה. "זה נשמע כל כך פשוט, אך יש בכך עוצמה", הוא כותב ומוסיף, "באמצעות המילים אנחנו מבטאים כל דבר בעולם הגשמי. מה שאנחנו חולמים, מה שאנחנו חשים ומי שאנחנו באמת, כל זאת יתבטא בעולם הגשמי באמצעות המילה". 

וזה מחזיר אותי לאותו בוקר של ה- 21.12.07 בו יצא העיתון לאוויר העולם. הריח של הגיליון וההתרגשות בדרך להפצתו בנקודות החלוקה במזג אוויר סוער, ממש כמו היום, לא הפריעו לי כלל וכלל לחגוג את האירוע המכונן מבחינתי, גם אם סיימתי להפיץ את העיתון בשעה 15:00 במקום בשעה 06:00 כמקובל. והמילה שנתתי לעצמי? זו משימת חיי ואני עושה את זה למען עתיד המשפחה שלי. 

כיום, 4 שנים לאחר שחליתי בסרטן ו-3 שנים לאחר הפסקת פעילות רשת עיתוני "כוכב" שהיתה בבעלותי יחד עם שותף, שלימים היה לי כאח ולימים הפך לאויב שהוביל לכך שפעילות החברה שהיתה מוערכת בכל קנה מידה התרסקה לי מול העיניים, אני יכול לומר בוודאות, שמה שכתוב בספר הזה כל כך מדבר על מה שחוויתי, ותרשו לי לצטט: "לא משנה מה מתרחש סביבכם, אל תקחו זאת באופן אישי. 

אתם לוקחים משהו באופן אישי כאשר אתם מסכימים עם הנאמר, ולא משנה מהו. ברגע שהסכמתם, הרעל זורם בכם ואתם לכודים בחלום הגיהנום".כלומר, התודעה שלנו מלאה ברעיונות, מחשבות, דעות ומושגים שמהווים קרקע פורייה לזרעי פחד מהלא נודע, ממה יקרה אם וכאשר, ממה יגידו אחרים, ממה יהיה בעתיד ואיפה זה עומד בקנה מידה אל מול המילה שהתחייבתי לעצמי באותו בוקר סגרירי של שנת 2007. וכשכל זה קרה, זה הוביל אותי למקום חשוך שיש מצב שאם רק היה לי את ארגז הכלים המנטלי שיש לי כיום כמאמן מנטלי, הייתי כבר מזמן במקום טוב יותר בחיי. 

ותרשו לי לסיים את הטור הזה בציטוט נוסף מהספר: "כל מאבקי השליטה שקיימים בין בני האדם קשורים להנחת הנחות ולקיחת דברים באופן אישי. כל חלום הגיהנום שלנו מושתת על כך". הקדישו רגע להרהר באמת שבאמירה הזו.