להפריד בין המטרה ל-ערך!

איך זה להיות הורה לספורטאי שלא מצליח לעשות את הפריצה שלו? ומתי כדאי להורה לקחת צעד לאחור ולתת למקצוענים לעשות את העבודה שלהם? 

השאלות הללו מדירות שינה מהורים רבים שרק רוצים בהצלחת הילדים שלהם, ולא משנה באיזה ענף ספורט מדובר. ההורים האלה, שמגיעים לכל אימון ומשחק, שדוחפים את הילדים לפעמים לקצה גבול יכולתם, שנצמדים לגדרות ומריעים בקולי קולות, אינם מבינים שמפעם לפעם כדאי להרפות כדי לתת לילדים לעשות זאת בדרכם שלהם. 

אלירן (שם בדוי) בן ה-13 הגיע אלי לאחרונה לקליניקה יחד עם אביו, כדי לבחון את האפשרות לעבור תהליך אימון מנטלי. ייאמר מייד, להיות הורה של ילד זה אתגר לא פשוט, אבל להיות הורה של כדורגלן? וואוו, זה אתגר ענק. הרי ברוב המקרים ההורים רואים בילדים את ההצלחה האישית או הכישלון האישי שלהם. למה? כי ההורים רואים בילד את התוצאה ולא את הדרך. כלומר, את התוצאה שהם לא הצליחו להשיג בעבר כששיחקו כדורגל. 

אלירן הכישרוני משחק בקבוצת ילדים באזור הצפון וכל מי שראה אותו על כר הדשא מנבא לו עתיד ורוד. אבל, אף אחד לא הכין אותו לרגע שמעמדו בקבוצה ישתנה, לא בגלל שהיכולות שלו פחות טובות משל חבריו לקבוצה, אלא בגלל שהילדים שמשחקים איתו צמחו במהירות לגובה, והפער שנוצר בינו לבינם, גרם למאמן לשנות גישה כלפיו. הרגע הזה, שאלירן החל לראות יותר ספסל ופחות דשא, השפיע לא רק עליו אלא גם על אביו, שם החלו הסדקים והערך העצמי ירד, כך גם הביטחון העצמי. של שניהם.

כשנכנסנו לתהליך אלירן ואביו ידעו שמטרה החשובה שלהם לא התגשמה, לכן נתתי להם כלי כדי להפריד בין המטרה ל-ערך! הבעיה שהכלי פותר: התגברות על תסכול או חוסר סבלנות, על כך שמטרה של אלירן עדיין לא הושגה ואביו מאוכזב מכך שהתוכניות שלו התבטלו או נדחו, ושלא באשמתם. תחושת החמצה? ברור שכן. אך הרעיון הגדול הוא שלא פעם בחיים אנחנו מתכננים תוכניות ומציבים יעדים, אבל החיים כמו החיים, מפתיעים אותנו ומביאים עלינו אירועים לא צפויים (קורונה לדוגמא), במקרה שלנו, שחקן עם כישרון אדיר שכרגע מעוכב פוטנציאל. 

אז מה נוכל לעשות? היתרונות של השימוש בכלי מאפשר לחוסן הנפשי שלנו להתחזק כשאנחנו מצליחים להבדיל בין "מה התוצאה שרצינו" ו"מה הערך שעמד מאחוריה". כלומר, שאלת ההפרדה בין מטרה ל-ערך היא איך אוכל לחוות את הערך שחיפשתי באמצעות מטרה אחרת, שאני כן יכול להגשים עכשיו? בתכל'ס, אם מטרה חשובה שלכם עדיין לא התגשמה, חשוב להבין שהערך מאחוריה עדיין אפשרי להגשמה, והערך הופך להיות המטרה. 

אז מהו הכלי? נניח שאלירן הגיע בשבת בבוקר וגילה שהוא לא בהרכב, יש מצב שגם לא שיחק דקה והוא חוזר למכונית של אביו, שמחכה לו כשהוא בעצמו בדרך כלל בסערת רגשות ובשלב הזה מספר לעצמו סיפורים בראש. הרגע הזה בו הם יוצאים מהמגרש בשקט מופתי ללא מילים ובפנים כבויות, הופך די מהר לסוג של התקרבנות וכל הפרשנויות מכל האתרים ותוכניות הספורט למיניהם מתחילים לעוף בחלל הרכב, תוך כדי ניתוח האירועים וזאת בלשון המעטה. וכשמגיעים הביתה, הדיכאון משתלט והאווירה בהתאם, עד לאימון הבא שלא בטוח שאלירן שלנו רוצה להגיע אליו. 

ובכל זאת, נגיד שהייתה להם מטרה שאלירן יהיה בהרכב הראשון וזה לא צלח. למה? כי המאמן חשב אחרת ופעל בדרכו שלו. אז זהו? אלירן יתבאס עד שיתפתח פיסית וישלים את הפער שנוצר בינו לבין חבריו? לא. עליו להפריד בין מטרה ל-ערך ועליו לשאול את עצמו: "איך אוכל לחוות את הערך שחיפשתי באמצעות מטרה אחרת שאני כן יכול להגשים עכשיו?" כלומר, אם בשבילו הערך שעמד מאחורי היה היכללות בהרכב הראשון של קבוצתו, אז עליו להתחיל לחפש פתרונות יצירתיים של "מה יענה לי על הצרכים האלה בדרך אחרת…״ ואז, לחשוב על פתרונות כמו: לפנות למאמן אישי ולהוסיף ביום החופשי יחידת אימון נוספת, כדי לפתח את הפן הפיסי מצד אחד. ומצד שני, לעבוד על טכניקה וקורדינציה כדי שהפער שנוצר בגלל חוסר בדקות משחק לא ילך ויגדל אף יותר.אלירן הפנים מה הוא יכול לעשות שעדיין ישמור על הערכים שלו. עכשיו, כשהוא יודע איך יוכל לחוות את הערך שחיפש באמצעות מטרה אחרת שהוא כן יכול להגשים, זה עונה לו על הצרכים שלו בדרך אחרת וסגירת הפער תהיה המטרה אותה ישיג.