איך אפשר להיות המנהל הזה ששולט בחומר עם ביטחון עצמי רב, פורח ומגדיל ראש, כזה שמאמין בעצמו? את זה בדיוק שאל אותי יואב (שם בדוי) שעובד בשנים האחרונות כברמן באזור הצפון. הוא פנה אלי באמצעות הפייסבוק וביקש להיפגש פייס טו פייס, כדי לקבל מושג מה זה תהליך אימון מנטלי. כבר בסשן הראשון על כוס קפה אצלי בקליניקה, הוא סיפר כי לאחרונה החל לשאול את עצמו "מה אני עושה לעזאזל עם החיים שלי". למה? כי אף פעם הוא לא היה עצמאי ודברים שגרתיים שבני גילו עושים ביום יום, הוא אינו מצליח לעשות משך זמן רב. עם הזמן הרגיש שהוא נדחק לפינה כלשהי וניכר כי הערך העצמי שלו נמוך. כפועל יוצא מכך הוא תמיד מציב את עצמו בסדר עדיפות תחתון, "זורם" לרוב. אף פעם לא הייתה לו תוכנית להתפתחות אישית. לפני שנפגשנו הרגיש לו כי הוא ניצב בפני צומת דרכים. מצד אחד, הוא מרגיש שיש לו את הכלים לפרוץ גבולות. מצד שני, אין לו מושג לאן לנתב את היכולות שלו. למרות שקיבל הצעה מפתה להתקדם לתפקיד ניהולי במועדון בו הוא עובד, הוא התקשה לקבל החלטה מושכלת מאחר והוא שיפוטי כלפי עצמו, אבל לזה נחזור בהמשך.
כשהשתחרר מהצבא הוא טס לחו"ל כדי לעבוד, לאחר כשנה חזר לארץ ועבד במשרה זמנית. למה? כי הוא לא בטוח בעצמו. ערך עצמי נמוך? בתכל'ס, חשוב לו שיהיה לו טוב והוא מאמין בכסף. מאוד. ולכן, בגיל 25 נרשם ללימודי מדעי המחשב, כי בהייטק יש את הכסף הגדול. אמממה, משהו לא עבד נכון עבורו והיו רעשי רקע, החברים, שאמרו לו שזה לא מתאים לו. דימוי עצמי נמוך? אז יואב שלנו שוב זנח משהו שהתחיל ופנה לכיוון אחר. פרסום. הוא נרשם ללימודים, התחבר, הרגיש שייך והצליח לגרות את המוח שלו. הוא קיבל תחושה שהוא נמצא עם אנשים שהגיעו למקום שהקריאטיביות שבהם יכולה לצאת החוצה ולהתקבל בחיוב. וזה קסם לו, הרים לו. בכך הצליח לפתח יצירתיות באמצעות הומור, שזה חלק גדול מחייו וזה משהו שעושה לו טוב. אמנם הקורס השיב לו מעט מהאגו שלו והוא הרגיש שווה בין שווים ושיש לו מה להציע, אבל זה לא בא לידי ביטוי במציאת עבודה. ושוב, סף השבירה הנמוך שלו החזיר אותו לתחושות תבוסתניות, אכזבה מעצמו ומחשבות שליליות, כישלון וחוסר ביטחון. ולכן, העדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות. זו כנראה גם הסיבה שהחליט לפרוש מהלימודים וחזר לבית הוריו מושפל. אחד האתגרים המשמעותיים בתהליך האימון המנטלי של יואב, היה להציב לעצמו מטרות. הוא הדגיש כי אין לו חלום, אך כשהגדרנו את תמונת הניצחון שלו, הוא התמלא באנרגיה חיובית והציב לעצמו הישג מפתח בטווח של חודשיים, להיות המנהל הזה ששולט בחומר עם ביטחון עצמי רב, פורח ומגדיל ראש, כזה שמאמין בעצמו. כדי שזה יבוא לידי ביטוי הוא אימץ לעצמו את תרגיל "ההוויות" שעבדנו עליו בקליניקה, וזה השתלם לו. מאוד. אבל עוד קודם לכן, רגע לפני המפגש הראשון עם העובדים הוא נכנס ללחץ. הפחד להיכשל באופן וורבלי, שזו אחת התכונות היותר טובות שלו כי הוא מתבטא נפלא, ניהל אותו. הוא החל להזיע בידיו, פיו היה יבש ופרפורי בטן לא עזבו אותו. הרגע הזה, בו יואב היה צריך לצאת ממשרדו ולרדת במורד המדרגות לחלל אולם המועדון, נראה בעיניו כנצח, כמשהו בלתי אפשרי. אבל אז הוא נזכר ב"הוויות" והחליט מי הוא רוצה להיות באותו מפגש עם העובדים. הוא שאל את עצמו, איך המנהל שהייתי רוצה להיות היה עושה את הדברים שאני עומד לעשות? ובתוך כך, בחר להתנהל עם הוויות של מקצועי, יצירתי, נינוח, כריזמתי, מנהיג ומעורר השראה. בשלב הזה הוא כבר ריחף מעל הבר וסחף את הצוות למפגש מרתק על אלכוהול, שירות ומה שביניהם, תוך הצגת הפרטים ברהיטות ובביטחון רב, עם אמונה עצמית וערך עצמי גבוה. והדימוי העצמי? התפרץ לכל עבר וצוות העובדים לא נותר אדיש. בסופו של תהליך בו יואב הגיע להישג המפתח שלו, הוא הרגיש שזה יכול להסתמן כ- "צומת T" מבחינת הקרירה, כדי לצמוח לדרך שמעולם לא הכיר, בדרך אל תמונת ההצלחה שלו.