מי ירפא את גופך בעת לחץ

איך כדורגלן יכול להתכונן פיזית או מנטלית, כדי לבצע את הפעולות יותר טוב וליהנות מהמשחק? ואיך הוא יכול להתמודד יותר טוב עם סיטואציה, שגורמת לו להתכונן למשחק בלי לקבל פחד במה? על זה בדיוק עבדתי לאחרונה עם כדורגלן צעיר בן 17 מאזור הצפון, שהחששות שלו לא רק שמונעות ממנו ליהנות מהביצוע שלו, אלא גם גורמות לו לביצוע פחות טוב. למה? כי הלחץ משפיע עליו לרעה, אבל לזה נחזור בהמשך. 

שרון (שם בדוי) משחק כדורגל מאז שהוא מכיר את עצמו. תחילה בין קירות ביתו, אחר כך בשכונה ומשם הגיע לבית ספר לכדורגל והתאהב מאוד במשחק. תחילת הדרך היתה קלה לו. הוא בלט והציג יכולות וירטואוזיות שלא נעלמו מעיני מאמניו, והוא עשה חייל עד שהגיע לליגה של הגדולים. כלומר, מסגרת תחרותית 11X11 שבה נתוניו הפיסיים היו לו לרועץ. למה? כי שאר בני גילו היו מפותחים ממנו בהרבה וניכר היה כי הפער רק הולך וגדל, דבר שפגם בביטחון העצמי שלו והכניס אותו ללחץ לפני משחקים. 

כשהבין כי לא יוכל להתפתח לשחקן שהיה רוצה בקבוצתו, הוא עבר לקבוצה אחרת והחל לקבל דקות משחק. ההתלהבות חזרה ושרון שלנו היה נהדר באימונים, מה שהקנה לו מקום בהרכב הראשון. אולם, לפני כל משחק ההתרגשות גברה עליו, והיכולת שלו? היתה בהתאם.

מה ששרון לא הבין, זה שלחץ הוא לא הבעיה שלו, שלחץ הוא נהדר עבורו כשהוא אופטימלי. זה חיפוש, זה מסע וזה מרתק. מה שאני הבנתי תוך כדי המפגשים בינינו, זה שבעבודה מתודית נוכל יחד למצוא היכן מסתתרות הבעיות. 

בתכל'ס, החיפוש אחריהן היה שווה והצלחנו לשכפל את גורם הלחץ פעם אחר פעם ולפרק אותו. לכן, המטרה שהצבתי לעצמי היתה להביא את שרון ביום המשחק לדרגת לחץ מאוזנת, שמצד אחד לא יהיה לחוץ מדי ובחרדה או מדאגה על מה שאחרים יגידו עליו, אבל בו זמנית, שהוא לא יהיה שאנן על גבול המשועמם. למעשה, הרעיון היה לתת לו כלים כדי שהוא יידע לנהל את הלחץ ולהביא את עצמו לרמת עוררות אופטימלית ביום המשחק לרמת IZOF – אזור תפקוד אינדיבידואלי שיביא אותו לביצוע מקסימלי. 

אז מה זה הלחץ הזה שכולם מדברים עליו? ואיפה זה פוגש את שרון? במקרה שלו לפני משחק עם פרפרים בבטן. יחד עם זה צריך לומר את האמת: בעיקרון הזה יש בורות כל כך גדולה אצל אנשים, כי הטעות הכי גדולה שלימדו אותנו, שתסמינים או תחושות פיזיולוגיות לא נעימות הם סימנים ללחץ. ממש לא. למה? כי כל מה שהגוף שלנו עושה הוא טוב לנו והוא רק מכין את עצמו לביצוע מקסימלי. לדוגמא, התסמין הגופני הכי נפוץ שהוא כאבי בטן או תחושות של אי נעימות בבטן. ומה למדנו מזה? שזה סימן ללחץ. נאדה. 

הסופרת לואיז ל. היי שכתבה את רבי המכר "אתה יכול לרפא את חייך", "רפא את גופך" ואחרים, היא מן המנהיגות הידועות בעולם של תנועת העידן החדש. המסר היסודי שלה: "אם נהיה נכונים לבצע את העבודה המחשבתית, ניתן יהיה לרפא כמעט כל דבר", וההצהרות החיוביות שלה? הן בהתאם לסיטואציה. אז למה אנחנו לא באמת בלחץ? כי כשאנחנו חווים את תחושת האי נעימות הזו, מה שבאמת קורה לנו בגוף ואנחנו לא מודעים אליו, זה שיש לנו בגוף נוזל המרה שמטרתו לסייע לפעולת העיכול להיות טובה יותר. בפועל, הגוף שלנו כל כך חכם ורוצה שנהיה קלילים בזמן המשחק, לכן הוא עוצר את פעולת העיכול והנוזל מופסק להיות מועבר. כפועל יוצא מכך, אנחנו חווים תחושה אי נעימות וזה מה שגורם לנו לרוץ לשירותים, כי לא נעים לנו מאחר ואנחנו רוצים להשתחרר. 

ברגע ששרון הפנים את זה, הוא הצליח להתגבר על התחושות הללו כי הוא הבין שכל מה שהגוף עושה זה לטובתו. וכשזה קרה, הוא סיגל לעצמו הצהרות חיוביות, ואמר: "אני סומך על חוכמת הגוף שלי שתביא אותי לביצוע הטוב ביותר שלי היום", "תודה גוף יקר", "אני אוהב אותך". המטרה שלו היתה להביא את עצמו למצב בו יסמוך על חוכמת הגוף שלו, שתוביל אותו לביצוע הכי טוב שהוא יוכל לספק, כי הלחץ האמיתי הוא לא התחושות האי נעימות שיש לו בגוף אלא הסיפור שהוא סיפר לעצמו. אחרי שהאסימונים נפלו לו, שרון עלה לכר הדשא עם ביטחון עצמי וללא פחד במה, שם הציג את יכולותיו מהעבר ללא רגשי נחיתות ובהצלחה רבה.