תודעה ותדר במשחק הפנימי

למעלה משלושה עשורים אני עוסק בתחום התקשורת האלקטרונית והכתובה, קריירה שפיתחתי בעבודה קשה ומאומצת שגם תגמלה אותי ובכל פעם הצלחתי להמציא את עצמי מחדש. אהבתי את זה ונהניתי להיות חלק מהברנז'ה, חלק ממובילי דעת קהל בחדשות, לייף סטייל, ספורט ועוד. אבל, לפני כמה שנים היה טויסט בעלילה, התבשרתי שאני חולה בלוקמיה וחרב עלי עולמי. למעשה, הייתי בחושך משך תקופה ארוכה, מתוסכל ומאוכזב, חסר אנרגיות.   

בזמן הזה שאנחנו לא עושים כלום עם עצמנו ומחכים שהשינוי יקרה מעצמו, אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים ומתחילות לצוץ שאלות במוחנו, כמו: מי אני כשלוקחים לי את התפקיד או את הסמכויות? מי אני כשמפשיטים אותי מהזהות והטייטלים שבניתי לעצמי, איזה אדם נשאר שם? והאמת היא, שלקח לי זמן להפנים שהשאלה שהייתי צריך לשאול את עצמי היא לא איך אני חוזר לקדמת הבמה ומגיע שוב להצלחות, אלא מי אני בלעדיהן? הרי אצל רוב בני האדם מצב הרוח הוא תוצאה ישירה של ההישגים בחיים שלנו. מנצח = מלך, מפסיד = אפס. וזה בדיוק מה שחשתי במשך תקופה ארוכה, בה הייתי זקוק לאישור חיצוני מהסביבה, כדי להרגיש מילוי. כלומר, אני לא מי שאני חושב שאני ואני גם לא מי שאתם חושבים שאני, אני מי שאני חושב שאתם חושבים שאני.

השאלה ששאלתי את עצמי במשך זמן רב היא, איך אני בונה שוב זהות של ווינר ללא תלות בתוצאות? בדיוק כפי שעשיתי במשך 30 שנה, בהן האמנתי בדרך אל התוצאה ואל המטרות אותם הצבתי לעצמי, והשגתי אותן. הרי תמיד נתתי מעצמי 100% לתפקיד, אך בתקופת החושך בה הייתי, הנטייה שלי היתה לתת לתפקיד שלי להיות 100% ממי שאני, ובלעדיו אני כלום. 

לקח לי זמן להפנים שהזהות שלי צריכה להיגזר מתודעה שנמצאת מעל הניצחון ומעל ההפסד, ושככל הנראה אני צריך לשכוח מהעבר ולהתרכז בהווה ולהפנים שהצלחה והשגת תוצאות תלויה באופן ישיר למצבי המנטלי. כלומר, לדרך בה אני תופס את עצמי ואת העולם, ואיך אני מתמודד מול הקשיים והדרך בה עלי לצעוד, על מנת להשיג את התשוקות שלי. ואז עלתה שאלה נוספת, האם אני סומך על היכולות שלי בזמן אמת? עם יד על הלב, התשובה היתה לא כל כך, עד שהצטרפתי לקהילת המאמנים המנטליים, שם נחשפתי לראשונה לסרטון ההשראה של ג'ים קאט'קרט, בו הוא מציע לכל אדם באשר הוא לשאול מידי יום "איך האדם שהייתי רוצה להיות, היה עושה את הדברים שאני עומד לעשות?" הסרטון המכונן הזה הבהיר לי, כי הניצחון האמיתי מתחיל בתודעה שלנו: אמון, שפע, הצלחה, יכולת ושל ביטחון בפוטנציאל שלנו, אך הבעיה של רובנו היא לא שאנחנו לא יודעים מה לעשות, זה שאנחנו לא עושים את מה שאנחנו יודעים. 

אז למה אנחנו לא עושים? מה תוקע אותנו מלהתקדם בכיוון הרצוי ובקצב מהיר? על זה בדיוק אני עובד עם המתאמנים והמתאמנות שלי בקליניקה. על הסרת המגננות, החששות ותחושת חוסר האונים. כמו כן, אנחנו בוחנים יחד האם הם מתנהלים כיום בחייהם בתודעת לא להפסיד (כדי לא לפשל עדיף לא להעז), בתודעת הכל או כלום (המוטיבציה מונעת מהתוצאה האחרונה) או בתודעת מקסימום ביצוע (ללא תלות בתוצאה). 

בנוסף, האם הם מתנהלים ע"פ ערך עצמי תלותי (תדר השורד), בערך עצמי עצמאי (תדר ההישג) או בערך האדם השלם (תדר עצמי ללא תנאים) כדי למצוא פתרונות תוך כדי תנועה. וכפי שאומר המאמן המנטלי הבינלאומי, איתן עזריה: אנחנו לא מתרגשים מכך שהדרך תהיה לנו מאתגרת, אנחנו מקבלים את זה באהבה ומבינים שהשינוי התודעתי חייב לבוא לידי ביטוי במעשים לצד צמיחה עקבית ורצופה. והוא צודק, הרבה יותר יעיל לנצל כך את האנרגיה.